כניסה לאיזור האישי
חבר חדש? לחץ כאן להרשמה
הרשמה לאתר
 
אנא מלא את הטופס ונציגינו יחזרו אליך בהקדם
כבר רשום? לחץ כאן לכניסה
 

שאלות ותשובות

faq

טענה:

הציבור אינו יודע מה מתרחש מאחורי שערי בתי החיות והמעבדות והחוקרים עושים בחיות ככל העולה על דעתם.

תשובה:

רבים מעורבים במתרחש במעבדות המחקר וכל פעילותן נעשית לפי החוק, תקנות מוסדיות ובהשגחת גופים שהוסמכו לכך. הניסויים בבעלי חיים מוסדרים בישראל על ידי חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים) 1994, בפיקוח המועצה לניסויים בבעלי חיים, הממונה על ידי שר הבריאות ונמצאת תחת אחריות המדען הראשי של משרדו. במועצה 23 חברים, נציגי משרדי הממשלה, האוניברסיטאות והאקדמיה וארגונים למען בעלי חיים. המועצה אימצה את הכללים והתקנות של המועצה הלאומית למחקר של ארה"ב (NRC). ב-2001 המועצה אישרה תקנות נוספות. תקנות אלה מסדירות את הכללים המחייבים לשם אכסון בעלי החיים והטיפול בהם והפיקוח הוטרינרי הנדרש. מבחינה זו, עדיף מצבם החוקי של חיות הניסוי על חולים בבתי החולים. בעוד ש"הזקנה במסדרון", המשמשת משל לכל חולינו, יכולה לסבול מתנאי צפיפות וחשיפה לעין כל, הרי שקיימים כללים מחייבים לגבי צפיפות של כל מין ממיני בעלי החיים בכלוב, אם ננקוב רק בדוגמה אחת.

אישור ניסויים בבעלי חיים ניתן בשלוש רמות:

  1. אישור המוסד-
    מתבסס על השיקולים הבאים:
  • רמה נאותה של בית החיות המבטיח את רווחתן
  • שמירת הכללים והתקנות והתאמתם לדרישות החוק וכללי המועצה
  • הכשרת העובדים והחוקרים בטיפול וניסויים בחיות
  • ועדת החיות המוסדית ופעילותה.
  1. רישוי אישי של החוקר המבוסס על הכשרתו וניסיונו המחקרי בעבודה עם חיות ניסוי.
  2. אישור של כל ניסוי או מערך של ניסויים.

הוטרינר של המועצה זכאי לבקר בכל עת, וללא הודעה מראש, בכל בתי הגידול של חיות ניסוי ובמתקנים שבהם מוחזקות חיות אלה או נעשים בהן ניסויים ולעיין שם בכל מסמך כדי לוודא כי הניסויים נעשים כחוק.

המועצה רשאית להשעות או לבטל את ההיתר של המוסד לעריכת ניסויים על סמך מימצאים אלה. העונש הנקוב לביצוע ניסויים בבעלי חיים ללא אישור – שנת מאסר וקנס.

 

טענה:

החוקרים מענים את חיות הניסוי חסרות המגן. המדענים מנתחים חיות ללא הרדמה וגורמים להם

סבל בשם המדע.

 

תשובה:

קיימים כללים ברורים ומחייבים כדי להבטיח את רווחת חיות הניסוי ולמנוע מהן כאב וסבל. כל הניסויים מאושרים מראש על ידי ועדה מוסדית לניסויים בבעלי חיים, תוך בדיקת רווחת חיות הניסוי, בטיחותם של המטפלים ותשומת לב מיוחדת למניעת סבל מהחיות על ידי הרדמה וחומרי אלחוש מתאימים ובפיקוח וטרינרי. יש לזכור כי למדענים רגשות חמלה ויחס חם לבעלי חיים כלמרבית האנשים. בניגוד להאשמות למדענים כל הסיבות למנוע צער מחיות הניסוי ולבצעו בצורה הפחות פוגעת בהם. שהרי מחקר שבו החיות שרויות במצוקה, בתנאים גרועים ובלתי מבוקרים יניב תוצאות שערכן מפוקפק ויכשילו את המטרה שלשם השגתה תוכנן הניסוי. יתרה מזו, הקהילה המדעית קבעה כי מחקרים שאינם נעשים באישור מתאים ולפי תקנים המקובלים והמחמירים לא יוכלו להתפרסם בספרות המדעית.

תקנים אלה מבוטאים ע"י ראשי התיבות עצ"ה (ובאנגלית בשלושת ה-R-ים):

  • עידון (Refinement) – מקפידים על רווחת חיות הניסוי ומזעור סבלן. עידון כולל תנאי אכסון ותזונה המבטיחים את רווחת החיות, טיפול וטרינרי נאות ושימוש בחומרי הרדמה, אלחוש והרדמה.
  • צמצום (Reduction) – מקטינים, ככל האפשר ומבלי לפגוע באמינות, את מספר החיות בכל ניסוי.
  • המרה (Replacement) – משתמשים, ככל האפשר, בחלופות טכנולוגיות לבעלי חיים: תרביות רקמה, הדמיות מחשב ובמינים נמוכים יותר בסולם האבולוציוני.

טענה:

הועדות המוסדיות לניסויים בבעלי חיים כוללות אך ורק חוקרים מאותו המוסד הן בבחינת ה"חתול השומר על השמנת" ומתבססת על הסדרים של "יד רוחצת יד".

תשובה:

תפקיד הועדות המוסדיות לבדוק את תוכניות הניסוי ולוודא שניתנה מלוא תשומת הלב לרווחת החיות ולצמצום סבלן, מתוכנן שימוש מספיק ונכון בחומרי אלחוש והרדמה וכי מטרות הניסוי מצדיקות את השימוש בבעלי חיים מבחינת מינם ומספרם. הועדות אינן כוללות אך ורק מדענים, אלא גם וטרינר מומחה, האמון על רווחת החיות. יתר על כן, אף כי הדבר לא נדרש ע"י החוק, במוסדות רבים, נכללים בועדה גם עורך דין, ו/או חוקר ממדעי הרוח ונציג ציבור, שאיננו מעובדי המוסד. עם זאת, יש להדגיש כי המדע כפעילות אנושית, מתבסס ומתקדם תוך תחרות ובקרה הדדית מתמדת של עמיתים המומחים בתחומי מחקר מיוחדים. חלוקת כספי המחקר, פירסום תוצאותיו ובדיקתם על ידי עמיתים תוך אימות או הפרכה הם המנוע שמקדם את המדע ואיפשר את הישגיו הרבים. בקרת עמיתים במדע הוכיחה את עצמה כיעילה מאוד לקידום המדע ואנו, כמו בכל העולם התרבותי כולו, בוטחים כי זהו מנגנון יעיל מאוד כדי להבטיח גם את רווחת החיות.

 

טענה:

עובדה היא ששום תוכנית עבודה לא נפסלה על ידי הועדות המוסדיות.

תשובה:

ה"עובדה" איננה נכונה והיא מבוססת על הדיווח על מספר הבקשות המאושרות ולא אלה הנפסלות. מספר ניכר של תוכניות עבודה נפסל בועדות המוסדיות על סמך שיקולי רווחת חיות הניסוי. במכון ויצמן, לדוגמא, מספר זה הוא בסביבות 10%. יתר על כן, רוב העבודות מוחזרות לחוקרים לשם תיקון ושיפור הטיפול בבעלי החיים ומאושרות רק לאחר שהועדה שוכנעה כי היא ממלאת את הדרישות הבאות:

  • המחקר מוצדק מבחינת מטרותיו, מספר וסוג החיות הנדרש
  • ב. תוכנית ומהלך הניסוי כוללים את כל האמצעים לשמירת רווחת החיות ומזעור סבלן על ידי שימוש בחומרי הרדמה ואלחוש ושיטות ניתוחיות מתאימות
  • נקבעו שיטות הומניות מתאימות לסיום הניסוי ואין חשש כי הניסוי, במידה והוא כרוך בסבל החיות, יימשך מעבר למינימום הדרוש. נקבע שיטות מתאימות להמתת החיות או לשיקומם (בקופים או חיות גדולות) במידה והדבר אפשרי ולא פוגע בניסוי.
  • מיומנות והכשרה מתאימה של החוקרים והצוות לביצוע הניסוי
  • הובטחה בטיחות הצוות והסביבה.
  • הקפדה על תנאי האכסון והרווחה של חיות הניסוי בכל שלביו.

טענה:

גם אם נניח שהניסויים ברובם דרושים לשם בריאות אנשים ובעלי חיים וכי הועדות המוסדיות עושות את מלאכתן נאמנה, בדרך כלל, הרי שפעילויות אלה חייבות להיות גלויות לציבור. במלה אחת – חייבת להיות שקיפות.

תשובה:

שקיפות – מלת קסם זו הפכה למנטרה בפי כל הרוצה לנגח את הניסויים בבעלי חיים ותהליכי אישורם. זוהי דרישה מאוד מוזרה מפעילות שהתוצר הראשוני שלה הינו פרסום תוצאותיה בספרות המקצועית, או במידה ולמחקר פוטנציאל שימושי, כפטנט. פרסומים מפורטים אלה מזומנים לכל המעוניין לקראם. יתרה מזו, לפני ביצועו, כל מחקר עובר מספר שלבי אישור. על המדען להבטיח מימון העבודה על ידי בקשת תקציב לביצועה. בקשות אלה נשפטות על ידי ועדות מומחים ורק אחוז נמוך מהן זוכה למימון. הגשת בקשות למימון, כמו פרסומן בספרות המקצועית, מותנה באישור הועדות הפנים-מוסדיות לאישור ניסויים בבעלי חיים. הדרישה לשקיפות בשלבי הדיון על מימון המחקר או על אישור מהלכי הניסוי מסכנת את היישום של תוצאותיו לטובת הציבור. דרישה לחשיפת פרטי הניסויים בשלב כה מוקדם, תפגע בזכויות הקניין הרוחני של החוקר, תמנע פיתוח תרופות וטיפולים חדישים. ללא הגנת פטנט, המאפשר החזר השקעות עתק למימון שנות פיתוח וניסוי ארוכות, לא ימצא מי שישקיע את ההון הדרוש. יתרה מזו, פרסומים מוקדמים על תרופות וטיפולים, ששנות מחקר ופיתוח מרובות מפרידות בינן לבין יישום חלק זעיר מהם תפיץ בציבור תקוות שווא, שסופן מפח נפש. אי לכך, בארץ ובכל ארצות התרבות נשמרים כללים אלה ופרטי הניסויים ותוצאותיהם מתפרסמים לראשונה בספרות המקצועית או כבקשות לפטנטים.

 

טענה:

ניסויים בבעלי חיים עבר זמנם. התפתחויות טכנולוגיות מאפשרות כיום להמיר את השימוש בבעלי חיים בשיטות חילופיות כמו בהדמיות מחשב ומודלים, ותרביות רקמה, תאים, בקטריות ואורגניזמים ירודים אחרים. החוקרים ממשיכים להשתמש בבעלי חיים מתוך הרגל וחוסר מחשבה.

 

תשובה:

עובדה היא כי רק כ-30% מהמחקר הביו-רפואי כולל ניסויים בבעלי חיים. יש לזכור כי רק ניסויים בבעלי חיים הם המגיעים לאשור ובדיקה של הועדות המקומיות לחיות הניסוי ולמועצה. ההיטפלות בעניין החלופות לגופים אלה, בדרך כלל, אינה במקומה. המונח "שיטות חילופיות" או "חלופות" כשלעצמו הוא מטעה. משתמעת ממנו ההנחה שניתן לוותר כליל על בעלי חיים במחקר הביו-רפואי. המונח הנכון יותר לשיטות החדשות המאפשרות לצמצם את השימוש בחיות הניסוי הוא אמצעי עזר למחקר או אמצעים משלימים. המחקר הביו-רפואי משתמש בשיטות רבות ומגוונות שאינן כוללות בעלי חיים. בעשור האחרון שיטות אלה הביאו לירידה ניכרת במספר החיות הנצרכות במחקר. לפחות בשלביו הראשוניים של מחקר, בשלב בניית ההיפותזה ובדיקת היתכנות, יש למחשב ותרביות תאים ורקמה תפקיד חשוב. עם זאת, אין שום תחליף לבעל החיים השלם בשלבי המחקר המתקדמים. מודלים במחשב מועילים מאוד לשם הוראה ולשם בנית תרופות או לזיהוי מולקולות רעילות אפשריות. אך אלה משסונטזו ולאחר שנבדקו בתרביות תאים חייבות להיבחן בבעל החיים השלם, במינים אחדים ובשלבי חיים שונים, כדי להבטיח פעילות ריפוי ולמנוע רעילות או פעילות מסרטנת או פגיעות בעוברים. הוא הדין בהדמיות מחשב שיש להן מגבלה חמורה. המידע שניתן להפיק מהן מותנה במידת דמיונן למקור, ליצור השלם. רק הבנה מלאה של התהליכים בגוף השלם ותגובותיו לשינויים סביבתיים מאפשרת בניית מודלים המנבאים נכון את התגובות לטיפולים. שיטה לזיהוי חומרים גורמי-סרטן מתבססת על בדיקת יצירת מוטציות (מוטגנים) בתרביות חיידקים (מבחן Ames), שכן נמצא כי מוטגנים גורמים, לעתים קרובות, לסרטן בבעלי חיים (קרצינוגנים). כל זמן שלא מתעלמים מן העובדה שיש חומרים כדוגמת dioxin הקרצינוגני בחיות, אך הנותן תגובה שלילית במבחן Ames ואחרים החיוביים במבחן אך לא נמצאו קרצינוגנים בחיה, ניתן להשתמש במבחן זה לאיתור החומרים שיש לבדוק אותם יסודית בבעל החיים השלם. השיטות הללו ודומות להן פותחו על ידי המדענים על מנת לאפשר בדיקה מהירה של תרכובות רבות ובעלויות נמוכות ללא שימוש בבעלי חיים. אך מודלים אלה אינם יכולים להחליף בעל חיים שלם על כל מורכבותו. ברור, על כן, כי רק מחקר ביו-רפואי משולב הכולל מודלים, תרביות רקמה ותאים, בעלי חיים ומחקרים קליניים יאפשר קידום המדע ופיתוח תרופות וטיפולים חדשים לריפוי ומניעת מחלות.

טענה:

חוקרים רבים חוזרים ומאשרים ניסויים שכבר בוצעו עד לזרא או משנים פרטים זניחים, וכל זאת על מנת לזכות בכספי מחקר ובלא להתחשב בבזבוז חיות הניסוי.

תשובה:

אחד מעקרונות המדעים הניסויים הינה הדרישה להדירות – (reproducibility) היכולת של מדענים אחרים לחזור ולאשר או להפריך ממצאים או מסקנות של חוקרים או מעבדות אחרות. מה שנראה, למי שאינו בקיא בתחום המחקר, כחזרה או שינוי קל של ניסוי קודם עשוי להביא להגדרה מדויקת של המימצאים והגבלתם לתנאים מוגדרים, או למינים מסוימים של בעלי חיים. תרופות מסויימות עשויות להביא תוצאות שונות במצבים פיזיולוגיים שונים או בבעלי חיים שונים. עם זאת, מקוריות העבודה המוצעת והעובדה שאיננה חזרה על עבודות שפורסמו נבחנת פעמיים בטרם ביצועה: בתחרות על מימון ובאשור על ידי הועדה לניסויים בבעלי חיים. על כספי מענקי המחקר קיימת תחרות מרובה, בארץ ההצלחה בקבלת מענקי מחקר ביו-רפואיים נעה בין 5 ל-30% בקרנות שונות. תחרות כה חריפה מבטיחה כי עבודות שערכן המדעי נמוך לא יזכו למימון. שופטי הצעות המחקר מתאמצים להעניק את כספי המחקר המועטים למי שמציע מחקר חדשני בחזית המחקר המדעי ולא למי שמבקש לחזור ולאשר עובדות ידועות. הועדות המוסדיות לאישור ניסויים בבעלי חיים בוחנות האם יש בהן חזרה מיותרת על עבודות קודמות. לבסוף, עם סיום העבודה היא תתפרסם בספרות המקצועית רק אם מומחים ישוכנעו שיש בה חידושים המצדיקים פרסום וכי נשמרו התקנים הנדרשים לשמירת רווחת החיות ומניעת סבל מיותר מהן. הנה כי כן, ה"שכר" על עבודה חדשנית והקפדה על רווחת החיות מרובה וה"עונש" על חזרות מיותרות ופגיעה בחיות הניסוי בצידו.

 

טענה:

שנות מחקר וכספים רבים הושקעו לשם ריפוי מחלות לב וסרטן, למרות זאת פגעים אלה עדיין "מככבים" בראש רשימת גורמי המוות באדם. האין זאת כי ניסויים בבעלי חיים אינם כה יעילים כפי שהמדענים טוענים? העובדות מוכיחות כי ניסויים אלה מיותרים.

תשובה:

כל יצור חי סופו למות. כבר ציינו חכמינו "..על כורחך אתה נולד, ועל כורחך אתה חי, ועל כורחך אתה מת…" (פרקי אבות, פרק ד' משנה כ"ט). הסרטן ומחלות הלב הן מחלות של הזדקנות. כתוצאה מן ההתקדמות העצומה במדעי הביו-רפואה ויישומם הקליני הביאו להארכת חיי בני האדם

והזדקנות האוכלוסיה הסובלת ממחלות זיקנה. עם זאת, בחינה מדוקדקת יותר מעלה כי אנשים רבים מתגברים על סוגי סרטן או מחלות לב שלפני עשר-חמישים שנה היו קטלניים. בעבר הקרוב רק כ- 20% מחולי סרטן נשארו בחיים חמש שנים לאחר הטיפול, כיום כמעט 50% נשארים בחיים ורבים מהם נרפאים כליל. ניסויים בבעלי חיים – פיתוח שיטות ניתוחיות, הקרנות וכימוטרפיה תרמו תרומה מכרעת להצלת חיים. לויקמיה ומחלת Hodgkin's היו קטלניות לפני כחמישים שנה וכיום חולים רבים נרפאים ממחלות אלה. בלויקמיה בילדים הריפוי מגיע כיום ל-90%. לפני כשלושים שנה התקף לב בשנות החמישים של האדם, בדרך כלל, הסתיים במוות. כיום, רבים מתאוששים וחוזרים לחיים יצרניים ומספקים. פיתוח תרופות יעילות לבקרת לחץ דם נעשה בעזרת ניסויים בבעלי חיים. שיטות ניתוחיות יעילות ומצילות חיים כמו מעקפי עורקים כליליים, צינטורים והכנסת סטנטים (תומכים) פותחו ושוכללו ע"י ניתוחים וניסויים בבעלי חיים (מהם כלבים רבים). ניסויים בבעלי חיים הצילו וממשיכים להציל חיי מיליונים ומאפשרים להם חיים נורמליים.

טענה:

הארכת תוחלת החיים הינה תוצאה של העלאת רמת ההיגיינה, שיפורים בתזונה ואמצעים אחרים למניעת מחלות. שיפור מי השתייה, כשלעצמו, הדביר מחלות זיהומיות רבות. דיאטה נכונה ואורח חיים בריא ימנעו את רוב המחלות. עדיף להשקיע יותר זמן וכסף על מניעת מחלות מאשר לבזבזו על ניסויים בבעלי חיים כדי לרפא מחלות אלה.

תשובה:

הקביעה כי מניעת מחלות היא חלופה לניסויים בבעלי חיים ולמחקר ביו-רפואי הינה התעלמות בוטה מן העובדה שהרבה מן הגישות למניעת מחלות ושיפור התזונה מבוססות במישרין או בעקיפין על ניסויים בחיות. בפועל חלק ניכר מן הניסויים בבעלי חיים היה, ועודנו, מכוון למניעת מחלות: שיפור התזונה ופיתוח מזונות, חיסונים, חקירת מנגנוני תחושת הרעב והשובע ובקרתם ומחקרי התנהגות – אם נזכיר רק אחדים. עם זאת, ברור כי אמצעי מניעה, יעילים ככל שיהיו, לא ימנעו באופן מוחלט מפגעים כמו מחלות גנטיות או תאונות. מיליוני הילדים הנולדים עם מחלות גנטיות ונפגעי תאונות או מעשי חבלה לא ירפאו בעזרת אמצעי מניעה. תזונה "בריאה" לא תרפא, לדוגמה, תינוק החולה במחלת Huntington הנושא את הגן האחראי לה או מי שסובל מפגיעה בעמוד השדרה. מחקר ביו-רפואי דרוש הן לשם פיתוח שיטות למניעת מחלות ומפגעים והן לשם ריפויים. תרומות המחקר בבעלי חיים בשטחים אלה אדירה וכולנו, כולל המתנגדים לניסויים אלה, נהנים מפירות אלה במניעת מחלות ובשיפור אורחות חיינו.

טענה:

בני אדם ובעלי חיים שונים מאוד זה מזה. לא פלא, על כן, כי ניסויים בבעלי חיים אינם ישימים לבני אנוש.

תשובה:

כל ביולוג יעיד כי הדמיון בין אנשים לבעלי חיים רב. זוהי עובדה שאין להכחישה שכן הרבה ממערכות גופנו דומות להפליא לאלה של יונקים אחרים ולעתים אפילו לאלה של בעלי חוליות. יתרה מזו, בבעלי חיים ירודים כמו זבוב הפירות או תולעים נוכל לזהות רבים מן הגנים של האדם ואילו בקופי שימפנזה 98.5% מן הגנים זהים לאלה של האדם. לכן מחקר בבעלי חיים שונים חיוני לשם הבנת תהליכים בגוף החי. הבנה כזו נדרשת על מנת להבין את פעילות גוף האדם ולשם פיתוח שיטות למניעת וריפוי מחלות ופגעים באדם. כמובן שמחקרים אלה בבעלי חיים דורשים השלמה והתאמה על ידי מחקרים וניסויים קליניים בבני אדם. נימנו כ- 350 מחלות דומות באדם ובבעלי חיים (Cornelius, 1969, NEJM 281: 934-945). באנציקלופדיה בריטניקה על "מחלות בעלי חיים" ניתן למצוא רשימה מקוצרת של 100 מחלות משותפות לאדם ובעלי חיים. לא יפליא על כן כי ניתן לחקור מחלות אדם בבעלי חיים ולפתח באמצעותם תרופות יעילות לאדם ולחיה. כשליש מן התרופות ברפואה הוטרינרית זהות או דומות לאלה המשמשות לטיפול בני אדם. לדוגמה, סוכרת ידועה בחתולים, כלבים, חמורים קופים ובבני האדם ובכולם אינסולין משמש לבקרת רמת הסוכר בדמם. אותם קוצבי לב המצילים חיי אדם משמשים אף להצלת כלבי מחמד. החיסון לשיתוק ילדים ניתן לקופי שימפנזה בטבע על מנת למנוע מגפה בקרבם. המדענים מקדישים מחשבה רבה ועבודת מחקר מרובה בבחירת מודלים למחקר בבעלי חיים המתאימים ביותר לשם יישום בבני אדם. כך לדוגמה משמשים בכלבים לשם פיתוח קוצבי לב, ניתוחי מעקפים וטיפולים אחרים במערכת כלי הדם בגלל הדמיון הרב לאדם. קיימים כיום זני עכברים המבטאים גנים אנושיים שהושתלו בהם (ולא, הם לא הפכו בשום מקרה ל"אנושיים" יותר משהיו). כך, קיים זן עכברים בעלי מערכת חיסון אנושית המאפשרים לבדוק סוגי סרטן שונים ו-AIDS.

 

טענה:

ניסויים בבעלי חיים פגעו בבני אדם. תרופות רבות, כדוגמת תלידומיד ו –  diethylstilbestrol) DES) נבדקו בבעלי חיים ואחרי כן גרמו לפגיעות טראגיות בבני אדם.

תשובה:

לטענה זו היו רגליים אילו לאחר סדרת בדיקות מקיפות התלידומיד ו- DES היו מוכחים תחילה כבטוחים בבעלי חיים ולא היו מסוגלים לגרום בחיות הניסוי לאותן התופעות שנמצאו בבני אדם. בפועל, שתי התרופות גורמות לנזקים דומים בבני אדם ובבעלי חיים. האסון שארע בבני האדם כתוצאה מן השימוש בהם נבע מכך שהתלידומיד לא נבדק בבעלי חיים בהריון (ועל כן לא הייתה כל דרך לדעת כי הוא פוגע בהתפתחות עצמות הגפיים בשלב מוגדר של חיי העובר) ואילו ה-FDA (הרשות המאשרת שימוש בתרופות בארה"ב) התעלם בשעתו, מסיבות שעד היום נשארו עלומות, מן המחקרים שהראו כי אסטרוגנים (כולל DES שהינו אסטרוגן סינטטי) גורמים לסרטן בחיות ניסוי. diethylstilbestrol) – DES) הינו הורמון נקבי אסטרוגני שפותח בשנת 1938. עד לשנת 1940 פורסמו בספרות המדעית כ-40 מאמרים שתיעדו כי אסטרוגנים (בחלק מהם DES באופן ספציפי) עלולים לגרום סרטן בחיות ניסוי. למרות זאת, FDA אישר בין השנים 1940-1970 שימוש ב- DES למניעת הפלות בהריונות מרובי סיכון. באמצע שנות 1970 נמצא כי רבות מן הנשים המטופלות ובנותיהן פיתחו סרטן צוואר הרחם או הנרתיק. גם חלק מבני נשים אלה סבל מפגיעות בהתפתחות מערכת המין. מסתבר כי יותר משמקרה טראגי זה "מוכיח" כי ניסויים בבעלי חיים "מסוכנים" או "מטעים" הוא מתריע וקורא להקדשת תשומת לב מרובה לכל מידע מניסויים בבעלי חיים ובדיקתו היסודית. התלידומיד פותח באירופה ב-1950 כמשכך כאבים ונמכר באירופה חופשית , ללא צורך במרשם רופא.למרות שהתרופה לא נבדקה בחיות בהריון אחת ההתוויות שלה היתה הקלת תסמיני הריון מוקדם ("בחילות בוקר"). בארה"ב, דר' פרנסס קלסי, הממונה על אישור התרופות ב FDA- לא קבלה את תוצאות הניסויים שנעשו באירופה כמספיקים ולכן לא הסכימה לאשר את התרופה לשימוש בארה"ב. היא הוטרדה מדיווחים כי ארנבות שנוסה בהן התכשיר פיתחו הפרעות בעצבים היקפיים )נוירופתיה( משום שמחקרים אחרים הראו כי חומרים שגרמו לגירוי עצבי בארנבות בוגרות עלולים למנוע צמיחת אברים גרמיים וכתוצאה לגרום למומים בולדות. נשים רבות שלקחו תלידומיד במשך הריונן ילדו תינוקות פגועי גפיים. פגיעות התלידומיד אירעו בעיקר במדינות אירופה ודרום אמריקה שבהם התרופה נמכרה חופשית ופחות בארצות הברית, שבה היא לא הותרה. דר' פרנסס קלסי שמנעה את אסון פגיעת התלידומיד בהיקף נרחב בארה"ב, קבלה את אות השירות המצוין בשביעי לאוגוסט 1962 מהנשיא ג'והן קנדי. שוב, מקרה התלידומיד שמוצג כעדות לחוסר התועלת בניסויים מוקדמים בבעלי חיים, הינו למעשה הוכחה דווקא לצורך בניסויים מסוג זה. אלה חייבים להיות יסודיים, נרחבים ומעמיקים. כל חיסכון בחיי בעלי חיים עלול להביא לנזק בל ישוער וסבל אנושי. ואכן, ניסויים מאוחרים יותר בחיות בהריון אישרו את הפגיעה בעוברי עכברים, חולדות, אוגרים וקופים: .Dipaolo, JA (1963). Congenital malformation in strain A mice: it experimental production by thalidomide. JAMA 183:139-141- .King, CTG & Kendrick, FJ (1962). Teratogenic effects of thalidomide in the Sprague Dawley rat. The Lancet, ii:1116-

.Homburger, F et al., (1965). Susceptibility of certain inbred strains of hamsters to teratogenic effects of thalidomide. Toxicol. Appl. Pharmacol. 7: 686-96-

.Neubert, D et al., (1988). Embryotoxic effects of thalidomide derivatives in the non-human primate Callithrix jacchus. II. Elucidation of the susceptible period and of the variability of embryonic stages. Arch Toxicol. 61:180-191-

התלידומיד נמצא כחומר חשוב ביותר במחקר וברפואה העכשווית. מאז שנות התשעים של המאה העשרים התרופה ניתנת במגוון מחלות, במיוחד במחלות בהן נמדדות רמות גבוהות של TNF אלפא. חומר קריאה בעברית ניתן למצוא בעיתון "הרפואה":

ערן דולב: "פרשת התלידומיד תולדותיה ולקחיה" הרפואה (2001), 140: 663-667.

ערן דולב: "פרשת התלידומיד הפרק הישראלי" (2001), 140: 795-797.

ערן דולב: "פרשת התלידומיד פרק חדש" הרפואה (2003), 142: 186-187.

אריק איזנקרפט, שי לוריא, איל רובינשטוק ואלי הורביץ: "טיפול התלידומיד למניעת הצמיחה של כלי -דם חריגים", הרפואה, (2003), 142: 212-216.

בסיכום, יש להדגיש כי בעקבות לקחי העבר, כמודגם על ידי המקרים שתוארו למעלה באריכות, הרשויות לאישור תרופות הרבה יותר זהירות ודורשות ביצוע ניסויים נרחבים בבעלי חיים וניסויים קליניים בבני אדם. נדרשים ניסויים במספר מיני בעלי חיים ואם התרופה עשויה לשמש נשים בגיל הפריון, הרי שיש לבודקה גם בחיות בהריון. בעוד שאי אפשר להבטיח מניעת אסונות כדוגמת הDES- והתלידומיד הרי שהופחתה מאוד סכנה זו וקרוב לודאי שאף היקף הפגיעה יהיה מצומצם בהרבה.

 

טענה:

יש לנו די והותר שפתונים. אין זה מוסרי לפגוע בבעלי חיים על מנת לייצר עוד מוצרי מותרות מיותרים.

תשובה:

אולי זה נכון שאין העולם זקוק לעוד סוג של שפתון או קרם פנים. עם זאת, פעילי זכויות בעלי חיים מבלבלים את הציבור על ידי ערפול ההבחנה בין הצורך במצרך כלשהו לבין ההכרח שכל מוצר ש שבשימוש האדם יהיה בטוח ובמקרה של חשיפה, תימצא הדרך לטיפול הולם. כל זמן שמוצר עומד לשיווק ולשימוש, קיימת סכנה כי הוא ייאכל או ייצרך בצורה אחרת מזו שהו מיועד לכך. מה תהיה הרגשתך אם, חלילה, ילדך הפעוט יובא לבית חולים לאחר שאכל מוצר קוסמטי או שתה חומר ניקוי ולרופאים לא יהיה כל מידע כיצד לטפל בו? זאת בגלל העובדה שרעילות החומר "המיותר" לא נבדקה ולא נקבעו הדרכים לניטרולו.

טענה:

עובדה שיש חברות הנמנעות מבדיקת מוצריהן על ידי ניסויים בבעלי חיים (סמל הארנב!). מדוע שלא ילכו כל החברות בעקבותיהן?

תשובה:

הציון "לא נבדק בבעלי חיים" או סמל הארנב בדרך כלל מטעה ומגלה רק חלק מן האמת. גם אם היצרן אכן לא בדק את המוצר הסופי בבעלי חיים, קרוב לודאי כי המרכיבים השונים כולם או חלקם נבדקו בבעלי חיים, כראוי, ונמצאו בטוחים על ידי היצרן המקורי. בכל מקרה, מוצרים שהם או מרכיביהם לא נבדקו בבעלי חיים עלולים להיות מסוכנים והשומר נפשו יימנע מהם ולא יסכן את יקיריו.