בוויכוח על הניסויים בבעלי-חיים מדובר בחמלה, לא בזכויות.
דוד נבון
ידיעות אחרונות 27.1.01
לאחרונה הונחה על שולחן הכנסת הצעת תיקון לחוק צער בעלי-חיים, האוסרת שימוש בחיות לצורך מחקרים מדעיים אלא לשם הצלת חיים, וחוקרים שעבודתם המדעית מוטלת בכף מצאו עצמם בעמדת מגננה.
הרקע ידוע: בעבר דיברו חובבי חיות בשם צער בעלי-חיים. היום הם זועקים בשם זכויות החיה. אפשר לחשוב שקיום זכויות כאלה מובן מאליו כקיום השמש. אלא שזכות היא בסך-הכל מושג חברתי. בני- האדם יצרו אמנה חברתית, ומאז הם רואים עצמם כבעלי זכויות בתוך חברתם. לעומת זאת, היחסים בין בני-אדם ובין כל דבר אחר הקיים בעולמנו אינם מבוססים על מושג הזכות כפי שאנו מבינים אותו בהקשר האנושי. כלפי חיות מסוימות אנו נוהגים בהתחשבות שיסודה בחמלה.
אפשר לעשות תרגיל סמנטי ולהרחיב את מושג הזכות, כך ש"זכויות" יוקנו גם לחיות מסוימות, ואולי גם לכל אורגניזם, לכל מערכת המגלה שמץ של אינטליגנציה (למשל, רובוטים עתידניים). אבל הרחבה זו עצמה היא בבחינת חמלה ממוסדת שתוצאתה טשטוש מושגים.
חשוב להזכיר הבחנה פשוטה: בחברה האנושית ההתנהגות הנורמטיבית נגזרת משיוויון מעמדם של בני החברה. בטבע, הבסיס להתנהגות הוא מאבק להישרדות. המין האנושי אינו יוצא מכלל זה. התאגדותם של בני- אדם לחברה חייבה ויתור מסוים על אגוצנטריות בתוך החברה, לא מחוצה לה. לאחר שהונח מעט לאדם ממלחמת הקיום, הוא התפנה להתחשבות בבעלי-החיים ברוח מותר האדם. יאה, ראוי, אבל אין צורך להיסחף. אשר לנורמות – יש סיכוי שנשתדל לחסוך מבעלי-החיים סבל מיותר, לא שנימנע משימוש בהם לצרכינו. כל אחד חופשי, כמובן, לגזור על עצמו הימנעות זו או אחרת, אבל לא לגזור אותה על אחרים. אשר לגבולות – לא רק שחיינו קודמים בעינינו לחיי בעלי-החיים, לא רק שקשה לדעת איזה מחקר יוליך בסופו של דבר להצלת חיי אדם, איננו רואים רע גם בהמתת מספר בעלי-חיים אם יש בכך סיכוי לשיפור איכות חייהם של נכים, של חולים, או של סתם בני אדם שנתקפו בכאב בטן עז. יתר על כן, המין האנושי הגיע מהמערות לעידן מחשבי-העל מפני שניצל את יתרונו הגנטי כדי להבין את העולם עוד ועוד. קידום ההבנה הזאת, גם היום, איננו בגדר מותרות, ומצדיק ניסויים בבעלי חיים. אשר למושאים – היכולת לחוש כאב נפוצה למדי בעולם החי. אבל לבנו נכמר רק על חלק ממנו. במדינה שבה ממיתים מדי שנה מאות מיליוני בעלי חוליות למאכל, המהומה סביב כמה עשרות חיות מחמד (חתולים וקופים) המוקרבות מדי שנה לשם פיתוח תרופות או חקר המוח נראית מחוץ לכל פרופורציה. הייתכן שגם אבירי מסדר זכויות החיה נוהגים איפה ואיפה?
והעיקר, ניסויים בבעלי-חיים מותנים כבר היום באישור המועצה הלאומית לניסויים בבעלי-חיים, שיושבים בה נציגי אקדמיה, ציבור וארגונים למען בעלי-החיים. שיקול דעתם אינו נופל משל יוזמי התיקון לחוק. מה הטעם לכבול אותו?