הפיקוח על ניסויים

המועצה לניסויים בבעלי-חיים

בשנת 1995, בתקופת כהונתו של חה"כ אפרים סנה כשר הבריאות, מונתה לראשונה המועצה לניסויים בבעלי-חיים. במועצה 23 חברים ובהם אנשי רפואה, נציגים מתחום מדעי החברה, נציגים מתחום מדעי הרוח, נציגים של משרדי הממשלה, נציג התאחדות התעשיינים ונציגי אגודות להגנה על זכויות בעלי-חיים.[1] מתפקידי המועצה:

• מתן היתרים, פיקוח ובקרה על ניסויים בבעלי-חיים.
• קביעת כללים הנוגעים למתן היתר לעריכת ניסויים בבעלי-חיים ודרכי עריכת הניסויים (באישור שר/ת הבריאות). מטרת הכללים היא צמצום הסבל הנגרם לבעלי-החיים במהלך הניסוי וכן מניעת ניסויים מיותרים.
• ייזום תכניות הסברה בנושאים שבתחום פעולתה של המועצה ופיתוח תכניות השתלמות והדרכה לחוקרים.
• קביעת תשלומי אגרה לצורך קבלת היתרים לעריכת ניסויים בבעלי-חיים.
המועצה לניסויים בבעלי-חיים פרסמה את כללי צער בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים), התשס"א-2001. כללים אלו מתבססים על תקנות ה-NIHNational Institute of Health)) בארה"ב. אוניברסיטאות, מכללות אקדמיות, בתי-חולים, מכוני מחקר וחברות פרטיות שהצהירו על שימוש בבעלי-חיים בתהליכי מחקר מחויבים לעמוד בהוראות החוק ובכללים.
על-פי החוק, את ההיתרים לביצוע ניסויים צריכה לתת ועדה שמינתה המועצה (להלן – הוועדה הארצית) או ועדות פנימיות של מוסדות שהמועצה רשאית להתיר להם להקימן.
נציג/ת המועצה, וטרינר/ית בהכשרתו/ה, מבקר/ת ומאשר/ת שהמתקנים ותנאי ההחזקה עומדים בקריטריונים שנקבעו בכללים.
[1]נציגי המועצה נבחרים על-פי המלצת המוסד שהם מייצגים, ושר הבריאות נותן אישור רשמי לחברותם.